בעתירה שהוגשה הבוקר (א’) לבג”ץ מתריע ארגון העיתונאים כי התקנות לשעת חירום שמאפשרות מעקב דיגיטלי אחרי אזרחים פוגעות בחיסיון העיתונאי ובשל כך גם בחופש העיתונות וכי “ללא ביטול התקנות ו/או תיקונן הדרמטי באופן שיאפשר שמירה על חופש העיתונות וחסיון מקורות עיתונאים, עלול להיווצר אפקט מצנן משמעותי שיגרום לפגיעה ישירה או עקיפה ביכולת של עיתונאים לבצע מלאכתם”. בארגון טוענים כי “עצם הידיעה שמכשירי הטלפון הניידים הנ”ל מנוטרים והמידע בהם מעובד עלול למנוע ממקורות פוטנציאליים להעביר לעיתונאים מידע בעל ערך ציבורי – מה שיפגע לא רק בפעילותה התקינה של העיתונות החופשית אלא גם בציבור שלמענו המידע נאסף ומפורסם”.

בעתירה, שהוגשה באמצעות היועצת המשפטית של ארגון העיתונאים, ד”ר מורן סבוראי ממשרד בשה-זבידה-סבוראי, נכתב כי “היום, לא פחות מתמיד ואולי אפילו דווקא יותר מתמיד, נדרשת עבודה עיתונאית אמיצה ואחראית, שתמשיך לסקר את המערכת הפוליטית במדינת ישראל ולחשוף את תחלואיה; שתמשיך לבחון את מערכת הבריאות ומדיניותה וקשייה, לרבות קשיי תקציב, קשיים לוגיסטיים, חסרים, חוסר קוהרנטיות בטיפול בבעיות, וליקויים אחרים שעלולים חו”ח לפגוע בבריאות הציבור”. בעתירה הודגש כי “הכלי המרכזי שמאפשר חשיפות כאלה שכה חשובות לאינטרס הציבורי הוא החסיון העיתונאי שמגן על המקור ומאפשר לו להעביר את המידע החשוב”.

בעתירה נטען כי “ההגנה על חופש העיתונות ובתוך כך על זכותם של העיתונאים לחירות בעשייה במלאכתם, היא זכות ואינטרס ציבורי ראשון במעלה, האחוז בעבותות חזקים בעצם האפשרות לקיים את הדמוקרטיה הישראלית ואת שלטון החוק. חופש העיתונות אינו פריבילגיה מקצועית צרה הנתונה לעוסקים במלאכה מסוימת, אלא חלק ויסוד מוסד מעצם האפשרות לשמר את הדמוקרטיה הישראלית ואת שלטון החוק. מכאן גם למסקנה הבאה – כי אל מול הערך החשוב של בריאות הציבור היה על מתקין התקנות לשקול (דבר שלא נעשה!) את הערך של חופש העיתונות, ומשלא נעשה כל שיקול כזה, הרי שהתקנות בטלות”.