עבריתالعربيةEnglish

Warning: key_exists() expects parameter 2 to be array, boolean given in /home/itonaimorg/public_html/wp-content/themes/schwan/post_types/schwan_misc/schwan_cpt_frontend.php on line 202

עדכונים אחרונים

כל העדכונים

    הארגון בווידיאו

    שאלות ותשובות

    כל השאלות והתשובות
    • החלטת מזכירות ארגון העיתונאים:

      “בעת האחרונה חווה ארגון העיתונאים שורה של התנכלויות מצד גורמים שונים בהסתדרות באמצעות פגיעה במשאבי הארגון ובעומד בראשו. מזכירות ארגון העיתונאים מביעה את הסתייגותה הנחרצת מצעדים אלה וקוראת לראשי ההסתדרות לחדול לאלתר מהתנהלות זו.

      מזכירות ארגון העיתונאים מתייצבת לצדו של יו”ר הארגון ושל עובדי הארגון במסגרת מאבקם למען חופש העיתונות וזכויות העובדים בפרשת העלמת אתר החדשות ההסתדרותי “דבר ראשון”, ומביעה תמיכתה בזכותו המלאה של יו”ר הארגון להגיש עתירה עצמאית נגד מינוי יו”ר הסתדרות ללא בחירות כלליות – עתירה העומדת בקנה מידה אחד עם השאיפה של חברי הארגון לדמוקרטיה ולשקיפות במוסדות המייצגים אותם.

      מזה שבע שנים וחצי ההסתדרות היא הבית של ארגון העיתונאים והעיתונאים בישראל, והתנכלויות ונקמנות מהסוג בו נתקלנו בשבועות האחרונים מנוגדות לרוח ההסתדרות ולאופן הדמוקרטי שבו ארגון עובדים כמו הסתדרות אמור לעבוד. אנו קוראים לראשי ההסתדרות לחדול מהתנכלויות אלה ולנהל הידברות מול ארגון העיתונאים – לטובת העובדים, ארגון העיתונאים וההסתדרות. אנו קוראים לאיגודים ולוועדים נוספים להצטרף למאמץ לחזק את הדמוקרטיה בהסתדרות לטובת כלל חבריה.”

    • היום הדבר מובן מאליו, אבל לא בנקל נחקק חוק שכר מינימום והוא מבין החוקים החדשים יותר בחקיקת המגן של מדינת ישראל, אשר רובם חוקקו כבר בשנות ה – 50 של המאה הקודמת. לכתחילה, ומשך שנים רבות, סברו גורמים שונים הנוגעים ליחסי עבודה, כי ראוי שהנושא יוסדר בהסכמים קיבוציים כלליים בין ההסתדרות לבין המעסיקים והממשלה, ללא התערבות שבחוק. ב- 1972 נחתם בישראל לראשונה הסכם קיבוצי כללי בעניין שכר מינימום, ורק ב-  1987 נחקק “חוק שכר מינימום, התשמ”ז-1987”, שהתבסס על עקרונותיו של ההסכם הקיבוצי הנ”ל.

      החוק קובע שכר מינימום לעובד חודשי (לפי היקף משרה מלאה) ושכר מינימום שעתי (לעובדים שעתיים). בנוסף, חקיקה משלימה (שחלקה נחקקה מאוחר יותר), קובעת שכר מינימום לנוער, שכר מינימום לעובדים עם מוגבלות, וכללים לעניין חישובו של שכר מינימום.  

      תכלית החוק הינה להבטיח שכר מינימלי לעובד במשרה מלאה על מנת לאפשר לו קיום בכבוד מפירות עמלו.

      מה הוא כיום שכר מינימום למשרה מלאה?

      כיום עומד שכר המינימום החודשי למשרה מלאה על 5300 ש”ח לחודש. סכום זה הוגדל בחמש “פעימות”, בעקבות מאבק של ההסתדרות להגדלתו של שכר המינימום במשק.

      מה כולל שכר מינימום?

      שכר עבודה לעניין חישוב שכר המינימום הוא השכר ברוטו (לפני ניכויים) כגון: מס הכנסה, ביטוח לאומי, ביטוח בריאות, חלקו של העובד בקרן השתלמות או בביטוח הפנסיוני וכדומה. שכר זה כולל: שכר יסוד או משולב ותוספת קבועה המשולמת לעובד עקב עבודתו. שכר המינימום אינו כולל תוספות אשר נקבע בחוק שאסור לכלול אותן, כגון: תוספת ותק, תוספת בשל עבודה במשמרות, פרמיה, מענקים על בסיס שנתי והחזרי הוצאות.

      מהו היקף המשרה המלאה אליה מתייחס החוק?

      מקובל לחשוב על משרה מלאה ככזו הכוללת 182 שעות, ואולם חשוב לציין כי הקביעה מהי משרה מלאה תלויה בטיב המשרה ומקום העבודה. כך, למשל, משרה מלאה של עובדי הוראה באקדמיה או במוסדות חינוך היא קצרה יותר, וגם במקומות עבודה אחרים יכול ומשרה מלאה תוגדר אחרת. למעשה, החוק עצמו מבהיר כי משרה מלאה היא “כנהוג במקום עבודתו של העובד” והפסיקה הדגישה כי יכול ויהיו הבדלים בין מקומות עבודה שונים.

      ומה לגבי משרה חלקית?

      במקרה של משרה חלקית קובע החוק כי שכר המינימום יחושב על פי חלקיות המשרה.

      ומה לגבי עובדים יומיים?

      “שכר מינימום יומי” מוגדר בחוק כחלק ה-25 של שכר המינימום לגבי עובד המועסק שבוע עבודה בן שישה ימים, והחלק ה-21 של שכר המינימום לגבי עובד המועסק שבוע עבודה בן חמישה ימים.

      ועובדים שעתיים?

      שכר שעתי מחושב כחלק ה-182 של שכר המינימום.

      חשוב: לגבי עבודת נוער – תקנות מיוחדות קובעות שכר מינימום מיוחד לעובדים שהם בני נוער. תקנות אלה קובעות כי נער שטרם מלאו לו 16 שנה יקבל 70% משכר המינימום; נער שמלאו לו 16 וטרם מלאו לו 17 שנה יקבל 75%; ונער עובד שמלאו לו 17 וטרם מלאו לו 18 שנה יקבל 83% משכר המינימום; חניך יקבל 60% משכר המינימום. הדבר נועד לעודד עבודת נוער (לפי כללים ומגבלות מסוימות). ההנחה הבסיסית שמאחורי שכר המינימום המופחת לנוער, היא שהתפוקה של עבודת נוער היא נמוכה יותר (בהיותם חדשים בעולם העבודה) ושבני נוער אינם מכלכלים את עצמם (אלא מתגוררים בבית הוריהם).

      חשוב: לגבי העסקת עובדים עם מוגבלות – תקנות מיוחדות קובעות שכר מינימום מיוחד (מופחת) גם לעובדים עם מוגבלות. התקנות מפרטות דרגות שונות של אי-יכולת (המוגדרות כשיעורי יכולת לעומת “יכולת העבודה הרגילה”) ומעניקות סמכות לשלם שכר מינימום מופחת לעובדים עם מוגבלות. הסמכות להחליט על העסקה בשכר מופחת אינה נתונה למעסיק, אלא למנהל הכללי של משרד העבודה והרווחה או מי מטעמו, וזאת כדי למנוע ניצול לרעה של סמכות זו.

    • בעקבות הפעלת אלימות כנגד צלם ע”י היחידה לאבטחת אישים של השב”כ, פנה אחראי חופש העיתונות בארגון העיתונאים, עמי ברנד, במכתב לראש היחידה לאבטחת אישים במחאה על פגיעה בעיתונאי בעת מילוי תפקידו.

      צלם TheMarker, אילן אסייג, הוכה (ב’) בידי מאבטחי היחידה לאבטחת אישים בשב”כ – בקרבת ביתו של היחצ”ן רני רהב. אסייג הגיע למקום על מנת לסקר את מסיבת יום הולדתו של רהב, בה נכחו דמויות מרכזיות במשק ובפוליטיקה הישראליים.

      לשון המכתב:

      “בסבב הקודם של התכתבותנו, פניתי אליך בעניין דומה מאוד וזכיתי למענה כללי של מחויבות שירות הביטחון ושל היחידה בראשותך לחופש העיתונות. ובכל זאת, הבוקר שוב עומד על הפרק אירוע שבו הותקף צלם עיתונות על ידי אנשי היחידה הממלכתית לאבטחת אישים בעת שנמצא בשטח ציבורי בסמוך לביתו של רן רהב בסביון.

      הצלם, אילן אסייג ממערכת “דה מרקר”, נדרש על ידי שלושה מאנשיך לפנות את הרחוב בשל הגעת “אישיות רמת דרג”. כשהשיב שמדובר בשטח ציבורי ושהוא בתפקיד עיתונאי התנפלו עליו השלושה, כופפו את ידיו והפילו אותו לקרקע. מעבר לאלימות הבוטה והמיותרת, מאותו רגע נמנע מאסייג לבצע את תפקידו ללא כל הצדקה. קשה שלא לראות את הקווים המחברים בין התנהגות אנשי היחידה באירוע אתמול ליחס שלהם לעיתונאי ניר גונטז’ שהיה הנושא של התכתבותנו הקודמת.

      גם גונטז’ נדרש להתפנות משטח ציבורי וכשהתעקש לבצע את משימתו כעיתונאי זכה לתגובות מאיימות ואלימות שאינן הולמות משטר דמוקרטי.

      ארגון העיתונאים בישראל קורא לך לערוך בדק בית יסודי ביחידה לאבטחת אישים ולא להסתפק שוב במענה אמורפי של מחויבות לחופש העיתונות כשעוד ועוד אירועים מטילים על מחויבות זו צל גדול של ספק ודאגה.”

    • סיום עבודה אינו עניין נעים ואף עובד, בכיר כזוטר, אינו חסין מפיטורים מסיבות שונות בכפוף, כמובן, לשימוע כדין.

      לפי החוק, עם פיטורי העובד הוא זכאי לפיצויי פיטורים. התכלית מאחורי פיצויי הפיטורים היא בהענקת ביטחון כלכלי לעובד המפוטר בדמות פיצוי כספי, עד שהוא ימצא מקום עבודה חדש. ככל שהוותק של העובד היה גבוה יותר במקום העבודה אז היקף הפיצויים הוא גבוה בהתאם.

      גובה הפיצויים הוא משכורת אחת עבור כל שנת עבודה. גובה המשכורת הוא בהתאם לגובה המשכורת האחרונה (השכר הקובע) אותה קיבל העובד לפני פיטוריו. במקרה שחודש העבודה האחרון אינו משקף את השכר של העובד אזי ילקח בחשבון ממוצע של 12 החודשים האחרונים לעבודת העובד. במקרה שהיו תקופות עבודה שונות והשכר בתקופת עבודה האחרונה הוא מופחת ונמוך יותר מבשנים עברו, אזי מחלקים את משך העבודה לתקופות שונות ומחשבים ביחס לכל תקופה בנפרד (כך שהשכר האחרון, המופחת, אינו משפיע על גובה פיצויי הפיטורים בכל השנים).

      אבל יש גם חריג לכלל, וחוק פיצויי פיטורים, התשכ”ג – 1963 מאפשר למעסיק, במקרים מסויימים, לפטר את העובד ללא פיצויי פיטורים. מדובר בחריג שכן עצם הפיטורים זה כבר עונש – העובד מאבד את מקום עבודתו ואת פרנסתו ואין מענישים פעמיים, כלומר, גם מפטרים וגם שוללים פיצויים פיטורים.

      מתי כן ניתן לשלול פיצויי פיטורים מלאים או חלקיים?

      בשני מקרים בלבד:  לפי סעיף 16 לחוק פיצויי פיטורים – במקום בו חל על העובדת הסכם קיבוצי המאפשר שלילה מלאה או חלקית של פיצויי פיטורים או לפי סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים ולפיו – בית הדין לעבודה רשאי לקבוע שפיטורי עובדת היו בנסיבות המצדיקות פיטורים ללא פיצויים או פיצויים חלקיים.

      חשוב – חוק פיצויי פיטורים הוא חוק “קוגנטי” – שלא ניתן להתנות עליו. לא ניתן לשלול פיצויי פיטורים אלא לפי סעיף 16 לחוק או סעיף 17 לחוק – כל שלילה אחרת, שלא לא לפי סעיפים אלה (ואפילו אם העובד “הסכים” לכך), היא בלתי חוקית.

      חשוב – במקום בו יש הסכם קיבוצי במקום העבודה ואין כל התייחסות לשלילת פיצויי פיטורים – אזי לא ניתן לשלול פיצויי פיטורים אלא רק בהיתר של בית הדין לעבודה.

      בבואו של בית הדין לעבודה לשקול שלילת פיצויי פיטורים מלאה או חלקית הוא יביא בחשבון את השיקולים הבאים:

      חומרת המעשים בגינם פוטר העובד;

      הנזק שנגרם למעסיק או שעלול להיגרם למעסיק עקב מעשיו של העובד;

      משך הזמן ומספר הפעמים שביצע העובד את מעשיו החומרים;

      תקופת עבודתו של העובד, מעמדו ותפקידו ומידת האמון הנובעת מתפקידו;

      הפרת אמון – ביתר שאת כשמדובר ביחסי עבודה ממושכים, בתפקיד בכיר או בתפקיד אמון;

      השפעת התנהגותו של העובד והמעשים בגינם הוא פוטר על עובדים אחרים של המעסיק ועל יחסי העבודה מקום העבודה והיקף ההרתעה בנסיבות המקרה.

      בבואו של בית הדין לעבודה שלא להביא לשלילת פיצויי פיטורים מלאה או חלקית הוא יביא בחשבון את השיקולים הבאים:

      אופן ביצוע העבודה במהלך תקופת עבודתו של העובד ותרומתו למעסיק;

      משך תקופת העבודה וכפועל יוצא – עוצמת הפגיעה בעובד ובמשפחתו, כתוצאה משלילת הפיצויים, במלואם או חלקם, בשים לב לסכום שיוותר בידיו לצורכי מחייה;

      נסיבות האישיות של העובד לרבות גילו, מצבו המשפחתי, מצב בריאותו ויכולת ההשתכרות העתידית שלו

      באיזה מקרים שלל בית הדין לעבודה פיצויי פיטורים באופן מלא או חלקי:

      בית הדין לעבודה קבע כי כי ישללו מחצית מפיצויי הפיטורים של עובד שתקף את מעסיקו ופצע אותו. במקרה אחר נפסק כי דיווח כוזב על כמות העבודה אותה ביצע העובד, כדי לזכות בשכר גבוה יותר, מהווה הפרת משמעת חמורה, המצדיקה שלילה חלקית של פיצויי פיטורים. בנוסף, שימוש במילים בוטות וגסות כלפי לקוח של המעסיק מצדיק, לפי פסיקת בית הדין לעבודה, פיטורים ללא פיצויי פיטורים. גם העברת לקוח של המעסיק לחברה מתחרה מצדיקה לפי בית הדין לעבודה שלילה מלאה של פיצויי פיטורים.

      מנגד, איחור של שעה וחצי לעבודה, אף אם ניתנה לעובד התראה, אינה מצדיקה שלילה חלקית או מלאה של פיצויי פיטורים.

    • ארגון העיתונאים הוציא היום (ה’) הודעת גינוי בעקבות עיכוב העיתונאים הגר שיזף ויותם רונן על ידי משטרת ישראל, והחרמת הציוד שלהם, בעת שעסקו בסיקור עיתונאי. שני העיתונאים העבירו את הלילה בתחנת משטרה, וציודם לא הוחזר להם שעות ארוכות אחרי השחרור מהמעצר. מתוך ההודעה:

      “אין ספק שהמשטרה יודעת שהיא עיכבה עיתונאים ושהיא החרימה ציוד מקצועי – שכן הדבר מופיע כהתרברבות בהודעה לתקשורת מדוברות המשטרה עצמה.
      במדינה דמוקרטית אין שום מקום לעיכוב או מעצר של עיתונאים שעושים את עבודתם בשם הציבור. החרמה של ציוד עיתונאי, לרבות ציוד צילום וכרטיסי זיכרון, על תקן “איסוף ראיות” מהווה פגיעה אנושה בחסיון המקורות ולפיכך גם בחופש העיתונות.
      ארגון העיתונאים דורש ממשטרת ישראל להחזיר לעיתונאים באופן מיידי את הציוד שלהם, להתנצל ולפצות אותם על העיכוב הפוגעני והמיותר, ולנקוט בצעדים משמעתיים נגד כל גורם שהיה מעורב בהחלטות לפגוע בעיתונאים, לצד חידוד נהלים כללי בנושא.”

      בהמשך היום פנה נציג חופש העיתונות בארגון במכתב למפקד מחוז ירושלים במשטרת ישראל: מכתב למשטרה_החרמת ציוד עיתונאים

    גלריות

    צרו איתנו קשר

    ארגון העיתונאים בישראל
    אנחנו נמצאים ממש כאן