תחקיר “המקור” ששודר אתמול (ב’) בערוץ עשר, על ההתנהלות במערכת וואלה! חשף רגע שפל של העיתונות הישראלית ושל ההשתעבדות של חלקים ממנה לאינטרסים זרים באופן שפגע ביכולת לשרת את הציבור.

כעיתונאים, מצופה מאיתנו לסרב בתוקף לכל ניסיון לא אתי לזהם את שיקול הדעת המקצועי, להטות את הסיקור או להטעות את הציבור. אין פה מקום לפשרות או הסתפקות בשיפורים קטנים, אלא יש צורך בהצבת חומה סינית ברורה ונחושה שתגן על העצמאות של המערכת העיתונאית ותאפשר לשרת את הציבור – ורק אותו – במקצועית ואמינות.

התחקיר אמנם עסק באתר וואלה, אך ניתן למצוא תופעות דומות בעוצמות משתנות גם בכלי תקשורת אחרים, שנמצאים תחת לחץ יומיומי של הבעלים, המפרסמים או הפוליטיקאים. מדובר באיום חריף על הדמוקרטיה ועל החוסן החברתי בישראל.

המאבק על חופש העיתונות במערכות אינו צריך להיות מוטל רק על כתפיהם של יחידים ולנוע בין האפשרות להתפטר או להתרפס. הוא צריך להיות מאבק קולקטיבי שבו העיתונאים משתמשים בכוחם הקיבוצי כדי לשמור על העצמאות העיתונאית שלהם – לדרוש לעגן את האתיקה בהסכם הקיבוצי, לפנות לבתי הדין לעבודה וגם לא לחשוש להכריז על סכסוכי עבודה ואם צריך – גם להשבית במקומות שבהם החופש העיתונאי נפגע.

הסיפור של וואלה הוא לא רק על עיתונאים שנרמסו תחת האינטרסים הזרים, אלא גם על רצון לחולל שינוי. הם פנו לארגון העיתונאים והתאגדו, בין היתר בגלל הלחצים שפורטו בתחקיר. במשא ומתן המתיש להסכם קיבוצי הם הציבו את האתיקה והחופש העיתונאי כדרישה מרכזית, והתעקשו עליה גם כשזה נראה בלתי אפשרי – עד שלבסוף נחתם לפני חודשיים הסכם קיבוצי היסטורי שהכיל בתוכו פרק שלם על ענייני האתיקה.

לשם כך הקמנו את ארגון העיתונאים, וניתן את מלוא הגב לכל עיתונאי או עיתונאים שיבחרו להיאבק למען השמירה על החופש העיתונאי. כך עשינו בעבר ואנו מתחייבים להמשיך לעשות זאת גם בעתיד.